יש לכם בבית ארגז עם קלטות וידאו ישנות שצילמתם? אחסון לא נכון עלול לפגוע בתוכן המוקלט. מדריך להמרת קלטות לקבצים דיגיטליים שאינם מאבדים איכות וקלים לצפייה מכל מכשיר. אפשר לערוך אותם, לגבות בענן ולשתף עם המשפחה.
הקדמה
לפני העידן הדיגיטלי, היו פה בעיקר מצלמות אנלוגיות – מצלמות וידאו של פעם שהקליטו על קלטות מסוגים שונים. הפורמטים הנפוצים בישראל באותה תקופה:
- VHS – קלטות הוידאו הגדולות הסטנדרטיות, משך ההקלטה נע סביב 180-240 דקות, תלוי באורך הקלטת.
- S-VHS – גרסה ברזולוציה אופקית משופרת, שימשה את השוק המקצועי בעיקר.
- VHS-C – הגרסה המוקטנת של VHS, אפשרה הקלטה של 30-60 דקות בלבד. מצלמות של חברת JVC הקליטו בפורמט זה.
- S-VHS-C הקלטת הקטנה ברזולוציה משופרת.
- 8mm – פורמט קלטות של חברת סוני, עם קיבולת של 90 דקות.
- Hi8 – גרסה משודרגת לפורמט 8mm, עם רזולוציה אופקית גבוהה יותר.
- Digital8 – הקלטה דיגיטלית על קלטות Hi8 באיכות זהה לקלטות MiniDV, קיבולת של 60 דקות.
- MiniDV – קלטת דיגיטלית נפוצה, 60 דקות בכל קלטת.
המשותף לכל הפורמטים – נדרש מכשיר וידאו או מצלמה תקינה כדי לצפות בקלטות האלה. כדי להפוך את הקלטות לקבצים צריך לבצע לכידה/דגימה. בקלטת אנלוגית התהליך נקרא דיגיטציה ובקלטות דיגיטליות התהליך נקרא דגימה כדי להעביר את הנתונים מהקלטת למחשב.
ברגע שהחומרים נמצאים על המחשב, ניתן לערוך אותם, לקודד, לאחסן על דיסק קשיח/SSD או להעביר ל- Disk On Key. אפשר גם להעלות אותם לאינטרנט, לאכסן בענן ולשתף עם המשפחה.
חשוב לזכור שפורמט דיגיטלי אינו מתבלה ויכול להחזיק מעמד לנצח (עם גיבוי נכון). קלטות חשופות לפגעי הזמן – אכסון בתנאים לקוים יגרמו להרס הפס המגנטי ולאבדן החומרים.